כהן נ' פרקליטות מחוז ת"א - פלילי

פסק דין

זהו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בת"א (כב' השופטת נ' פראג לבוא) שבו לאחר שהמערער הודה והורשע בעבירות שיוחסו לו, נגזרו עליו קנס בסך 2,500 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 11 וחצי חודשים וכן שישה חודשי פסילה על תנאי.

המדובר בתאונה שבמסגרתה פגע המערער באישה קשישה, ילידת 1936, אשר חצתה מעבר חצייה, וגרם לה נזק אשר תואר בכתב האישום בו הודה, בין היתר, כ"שבר בסינוס ושבר ברצפת הארובה".

לטענת המערער, שגה בית משפט קמא כשהחמיר איתו יתר על המידה וזאת הן בשל נסיבות התאונה ותוצאותיה והן בשל נסיבותיו האישיות. לדברי ב"כ המערער, המדובר אמנם בנפגעת שהיא אישה מבוגרת, אולם לטענתה, אין מדובר בגרימת חבלה חמורה. המערער הודה בהזדמנות הראשונה, העבירות שבהן מדובר המתייחסות לגרימת חבלה של ממש ונהיגה רשלנית, מחייבות כל אחת מהן שלושה חודשי פסילת מינימום והעונש שהטיל בימ"ש קמא הינו כבד באופן שאיננו מידתי.

באשר לנסיבותיו האישיות של המערער, המדובר, כך לדברי באת כוחו, בנהג ותיק משנת 1987, אשר עברו, לדבריה, בטל בשישים. המדובר בחמש עבירות תעבורה שאף אחת מהן איננה קשורה בתאונת דרכים אלא בברירות קנס, כשהאחרונה בהן היא משנת 2001. המערער "זקוק נואשות" לרישיונו וזאת בשל עיסוקו ובשל העובדה כי הוא בעל משפחה ומטפל בהורים מבוגרים.

בהתייחסה לפסיקה, בעיקרה של בתי משפט לתעבורה, סבורה ב"כ המערער כי עונש הפסילה שהוטל על המערער חורג מרף הענישה הראוי ועל כן עותרת היא כי תקופה זו תצומצם.

ב"כ המדינה מבקשת כי הערעור יידחה. מזכירה היא את ההלכה לפיה אין ערכאת ערעור מתערבת בשיקול דעתו של בית משפט קמא אלא אם חרג ממתחם הסבירות, ובמקרה שבפנינו אין זה המצב, גם אם העונש נוטה לחומרה. הנסיבות האישיות שפורטו בדברי ב"כ המערער וגם נסיבות התאונה, כמו גם עברו התעבורתי של המערער, היו בפני בית משפט קמא ונלקחו בחשבון עם מתן גזר הדין.

מנגד לטענתה, נסיבות התאונה הינן חמורות. מדובר בהולכת רגל מבוגרת אשר חצתה במעבר חצייה וכאשר המערער נהג במהירות גבוהה יחסית ולא האט. גם הטיעון באשר למידת חומרתה של הפגיעה בנפגעת, איננו ראוי, שכן כל שהיה בפני בית משפט קמא, וכך בפני בית משפט זה, הוא האמור בכתב האישום שבו הודה המערער.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו סבורה אני כי דין הערעור להידחות.

אין צורך להכביר מילים ולחזור על ההלכה הפסוקה והידועה זה מכבר, כי אין מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בכל הנוגע לענישה אלא אם העונש חורג ממתחם הסבירות ואיננו מידתי.

עוד פוסקת ההלכה כי אין ערכאת הערעור רשאית לשים עצמה במקום הערכאה הדיונית ולקבוע את הענישה במקום בית משפט קמא (ראו למשל רע"פ 142/88 אטיאס נ' מ"י (לא פורסם, 14.12.88). בית משפט קמא הוא האמון על גזירת העונש על פי שיקול דעתו ועל פי הנסיבות שהובאו בפניו. כאשר בית המשפט הדיוני לוקח בחשבון את כל הטיעונים לחומרה ולקולא, וגוזר את העונש כפי שגוזר, אל לו לבית המשפט לערעורים להתערב בענישה שהוטלה אלא אם היא חורגת במידה שאיננה סבירה מהענישה הראויה.

במקרה הנוכחי אינני סבורה כי זה המצב. המדובר בפגיעה בהולכת רגל קשישה אשר חצתה לתומה את הכביש במעבר חצייה שהוא "מבצרו" של הולך הרגל. כך נפסק שוב ושוב. על בתי המשפט להבטיח כי הולכי הרגל אמנם יהיו מוגנים בחצייתם את מעבר החצייה, במיוחד כך כשמדובר בהולכי רגל קטינים או מבוגרים שאינם מסוגלים למהר ולחצות את הכביש תוך התחשבות ברכבים שמסביבם. לשם כך קיים מעבר חצייה: כדי לאפשר להולך הרגל שחוצה במסגרתו את הכביש הסואן, לחצות בבטחה ובקצב המתאים לו ולמצבו.

הפגיעה שנפגעה הנפגעת במקרה זה חמורה דיה ואין למערער להתלות בפגיעה זו לטובתו, שהרי למזלו, ורק למזלו, לא נגרם לה נזק חמור יותר ואולי אף קטלני. אכן עברו של המערער איננו כבד והוא ראוי לשבח על כך. עם זאת, במקרה הנוכחי חייב להגביר את ערנותו ולכבד את זכותה של הולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה. על המערער לדעת כי לא די בשנים של נהיגה ללא עבירות וכי בכל עת חייב כל נהג, ובמיוחד מי שכבר עבר עבירות בעברו, להקפיד בנהיגתו ולשמור על הוראות החוק בכלל ועל זכויותיהם של הולכי הרגל - בפרט.

נסיבותיו האישיות של המערער הינן נסיבות "רגילות" שבתי המשפט לתעבורה נתקלים בהן מידי יום ביומו. אין לומר כי מהוות הן נסיבות חריגות שיש להתחשב בהן במיוחד.

גם אם אפשר היה אולי להטיל עונש שהיה נמוך במעט מהעונש שהוטל על המערער, הרי ללא ספק אין זו עילה לערכאת ערעור להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י' טבת תש"ע, 27/12/2009 במעמד הנוכחים.

תחיה שפירא, שופטת

הוקלד על ידי: עידית סלמונוביץ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: